מעונות שטנד בע " מ נ' ויטס

פסק דין

תביעה לסילוק יד, מיום 18.7.2010.

העובדות הצריכות לעניין:

1.התובעת היא חברה פרטית והיא הבעלים של בניין ברח' רייך 2 פינת רח' שטנד 20 בתל אביב, גוש 6903, חלקה 163. בבניין 7 דירות מגורים ב-3 קומות. (פרטי החברה ונסח רישום מקרקעין צורפו כנספחים 1 ו-2 לכתב התביעה, בהתאמה).

2.הנתבעת מחזיקה בדירה המזרחית בקומת קרקע, דירה בת 3 חדרים (להלן: "הדירה"). הנתבעת, כבת 59 במועד הגשת התביעה, מתגוררת בדירה מאז שנולדה (סע' 4 לתצהיר התומך בבר"ל).

3.עד ליום 20.1.2010 היתה הגב' אדית זומפר בעלת 75% ממניות החברה התובעת. במועד האמור רכשו ה"ה חיים פישלזון וציון שאוליאן את מניותיה של הגב' זומפר בחברה התובעת מידי כונס נכסים אשר מונה לצורך כך בתיק הוצל"פ שהתנהל נגד הגב' זומפר (הסכם מכירת המניות שסומן מב/1). עפ"י נספח ג' להסכם מכירת המניות, מוחזקת דירה מס' 1 בקומת קרקע ע"י דייר מוגן בשם ויטס.

4.ממסמכים שונים, שמקורם באגף לחיובי ארנונה של עיריית תל אביב יפו, עולה כי בשנות ה-50

היה רשום אליעזר ציגל כמי שהחזיק בדירה עד ליום 9.3.1969 וממועד זה החזיקה בנכס מזל ממל ויטס (תעודת עובד ציבור מש/1). זאת לדעת, אליעזר ציגל ז"ל הוא סבה של הנתבעת, וממל ויטס ז"ל היא אמה.

5.בתחילת שנות ה-50 התגוררו בדירה הסב אליעזר ציגל ורעייתו פרל ציגל, ועמם הוריה של הנתבעת, גב' ממל ויטס ומר יהודה ויטס, וכן הנתבעת שהיתה באותן שנים בת פחות מ-10 שנים (תשובות הנתבעת לשאלון מש/3; פרוטוקול עמ' 2, ש' 13; תצהיר הנתבעת, סע' 5).

6.בשנת 1958 עזבו אליעזר ופרל ציגל את הדירה ועברו להתגורר ברח' צונזר, בשכונת קרית שלום, בתל אביב. בדירה נותרו הנתבעת והוריה (סע' 6 לתצהיר הנתבעת; סע' 5 לפסק הדין המצורף לתצהיר הנתבעת).

7.הסב אליעזר ציגל ז"ל נפטר ביום 4.8.1963. הסבתא פרל ציגל ז"ל נפטרה ביום 6.11.1967. האם גב' ממל ויטס ז"ל נפטרה ביום 17.7.1987. האב יהודה ויטס ז"ל נפטר ביום 12.1.2005. מיום פטירתו של האב יהודה ויטס ז"ל מחזיקה הנתבעת בדירה – לבדה.

8.בשנת 1959 הגישה התובעת תביעת פינוי נגד אליעזר ציגל וממל ויטס. התביעה התברר בתיק מס' 20105/59 בבימ"ש השלום בתל אביב, בפני הש' בנטל. תביעת הפינוי נדחתה ביום 15.7.1960 (תעתיק פסק הדין צורף כנספח לכתב הגנה מתוקן; צילום העמודים הרלבנטיים מהספרים היסודיים שבגנזך המדינה צורף להודעת הנתבעת מיום 24.5.2012).

טענות התובעת:

9.הנתבעת פלשה למושכר ותפסה בו חזקה שלא כדין. הנתבעת עושה במושכר שימוש שלא עפ"י הסכם ולא עפ"י חוק (סע' 4 לכתב התביעה). הנתבעת איננה דיירת מוגנת במושכר ומעולם לא נעשה עמה חוזה.

10.דבר הפלישה לא נתגלה במועד מחמת שהבנין לא טופל במשך שנים ארוכות בשל הסתבכותה הכלכלית של בעלת מניות הרוב דאז בתובעת, והמנהלת גב' אדית זומפר (סע' 5 לכתב התביעה).

11.הנתבעת שינתה את גרסתה העובדתית 5 פעמים במהלך ניהול התיק, והיא מבקשת בדרך זו להשיג לעצמה זכויות שלא כדין (עמ' 16, ש' 6, וש' 17 לפרוט'). המסמך הנחזה להיות פסק דין, אשר צורף לכתב ההגנה, אינו קביל כראיה. הוא אינו חתום ואינו נושא חותמת ואין כל סימוכין לכך שהוא פסק הדין שניתן בסיום ההליכים בתיק משנת 1959 (עמ' 17, ש' 23).

12.הנתבעת אינה יכולה ליהנות מהלכת הזדהות החזקות. עפ"י ההלכות שנפסקו בעניין זה עם מותו של הדייר החוזי, אליעזר ציגל ז"ל, פקעה זכות הדיירות המוגנת. לכל היותר, יכולה היתה הגב' ממל ויטס ז"ל ליהנות מזכויות של דייר מוגן, אך עם מותה היתה צריכה החזקה בדירה לחזור לידי התובעת (סיכומי התובעת, עמ' 18, ש' 17 לפרוט').

טענות הנתבעת:

13.בהתחשב בכך שהנתבעת מתגוררת בדירה מיום שנולדה בשנת 1951 ועד היום, הרי שטענת התובעת לפיה הנתבעת פלשה לדירה ותפסה בה חזקה שלא כדין, היא טענה כוזבת והתביעה היא בגדר שימוש לרעה בהליכי משפט.

14.הנתבעת הינה דיירת מוגנת בדירה וכך התייחסו אליה הבעלים הקודמים של התובעת. טענות המערערות על מעמדה של הנתבעת בדירה כדיירת מוגנת הועלו לראשונה ע"י בעלי המניות החדשים של התובעת, לאחר הסכם מכירת המניות מחודש ינואר 2010.